פרסומים'; $toptitle1a='הרצאות הנגיד ומאמריו'; $toptitle2='הרצאות הנגיד ומאמריו'; ?>
28.06.2012
 
נאום נגיד בנק ישראל בכנס קיסריה
 
נגיד בנק ישראל נשא היום דברים בכנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה (כנס קיסריה). להלן עיקרי דבריו:
המשק הישראלי הנו משק קטן ופתוח, וככזה, הוא תלוי מאוד בהתרחשויות במשק העולמי. אנו עדים להאטה כמעט בכל המשקים בעולם; היום התפרסמו אמנם נתונים חיוביים אודות שוק הדיור בארה"ב, אבל מהודעות הפדרל ריזרב עולה שהפסימיות שם הולכת וגוברת. האטה בצמיחה יש גם בסין: האופטימים יכולים לטעון שצמיחה של 8% הנה משביעת רצון, אולם האטה בצמיחה מ-10% ל-8% במשק כל כך גדול פירושה ירידה משמעותית בביקושים העולמיים. האטה נרשמת גם בהודו ובאוסטרליה, שהפגינה ביצועים מרשימים לאחרונה אולם מושפעת כנראה מהאטת הצמיחה בסין, וגם באמריקה הלטינית יש האטה בחלק מהמשקים. דווקא אפריקה מפתיעה לטובה לאחרונה, אולם הביצועים הטובים שם הם בעיקר תוצאה של העובדה שאפריקה הפכה למקור נפט חשוב, וכלכלות שמתבססות רק על יצוא נפט נוטות לעיתים קרובות לנהל את המשאב הזה בצורה לא אופטימלית.
מכאן אני מגיע למצב באירופה. ישנם לקחים רבים שניתן ללמוד מהמשבר שם: נגיד הבנק המרכזי של פינלנד שדיבר כאן אתמול, אמר שהמדינות בגוש האירו שנהנות כעת מהצלחה יחסית הן אלו שנקטו ברפורמות מבניות בשוק העבודה ובתקציב המדינה, ושמרו על מדיניות פיסקלית אחראית טרם המשבר. לא היינו צריכים לשמוע זאת ממנו, היות וזהו בדיוק תיאור של ההתנהלות של המשק הישראלי לפני המשבר, אשר הביאה לכך שישראל צלחה את המשבר האחרון בצורה טובה יחסית.
התרחיש הגרוע ביותר שיכול לקרות בגוש האירו הנו תרחיש של התפרקות הגוש, מה שיביא למשבר פיננסי ולמשבר כלכלי חמור במיוחד. להערכתי, ההסתברות להתפרקות גוש האירו ולמשבר פיננסי חמור נמוכה מ-50%, אולם היא בוודאי לא נמוכה מאוד. המדינות החזקות בגוש האירו מנסות ללחוץ את המדינות החלשות בגוש לבצע את הרפורמות ולטפל בבעיות עוד לפני קבלת הסיוע מהמדינות החזקות. המדינות החלשות, לעומת זאת, מעוניינות לבצע את הרפורמות האלו באמצעות הסיוע שיקבלו מהמדינות החזקות. אנו מחכים לראות מה תהיה התוצאה. יש לזכור, שלבנק המרכזי האירופאי ישנה סמכות לרכוש אג"ח של המדינות החברות בגוש. נכון לעכשיו הוא לא עושה זאת בשל ההתנגדות של הגרמנים. מכאן אני סבור, שיש סיכוי לא נמוך למשבר פיננסי חמור בשנה-שנתיים הקרובות.
תכננתי לדבר היום על לקחים מאירופה, אולם החלטתי ברגע האחרון להתמקד במשק הישראלי.
מצבו של המשק הישראלי טוב, אבל לא מצוין. אנו צומחים בקצב של כ-3%, ושיעור האבטלה נמוך, אם כי קשה לנו לעמוד במדויק על מצב האבטלה בשל השינוי שנעשה במתודולגיית סקר כוח האדם. היום התפרסמו הנתונים למאי, ובהנחה שהנתונים נכונים הרי שהם נתונים טובים, משום ששיעור ההשתתפות בכח העבודה ושיעור התעסוקה עלו. עם זאת, גם שיעור האבטלה עלה.
שיעור האינפלציה בישראל נמוך וישנה התאוששות ביצוא, שניתן לייחס אותה גם לפיחות בשקל. ואולם, המצב הפיסקלי התדרדר בשנתיים האחרונות, לא רק בשל הירידה בהכנסות כתוצאה מהירידה בצמיחה, אלא גם בשל אומדני חסר לגבי העלויות האמיתיות של ההתחייבויות וההסכמים שהממשלה התחייבה אליהם בשנתיים האחרונות. הגידול בהוצאה שנגזר מ"הטייס האוטומטי", הלא הוא ההוצאות שהממשלה התחייבה אליהן מראש, היה כ-30 מיליארד ש"ח. ניתן לומר, אם כן, שהאוצר צריך לקצץ בהוצאות. אבל למעשה, האוצר צריך לצמצם את הגידול בהוצאות לגידול של 5%. נדרשת אם כן פעולה אמיצה מצד הממשלה כדי לעמוד במגבלת התקציב, ואנו בבנק ישראל סבורים שהממשלה תמשיך לעמוד במגבלת ההוצאות שנקבעה, כמו שהיא עושה כבר שנים רבות.
הגירעון בתקציב ככל הנראה יגיע כבר השנה ל-3.5-4% מהתוצר. יש לשים לב לכך שהמשק קרוב לרמה של תעסוקה מלאה, ולכן מדובר בגירעון מבני, ולא בגירעון מחזורי. חשוב אם כן לטפל בגירעון כבר עכשיו. אינני מקבל את הטענה שלא ניתן לטפל בבעיית הגירעון המבני היות ואנחנו בשנת בחירות. אני מבין את הטענה הפוליטית, אבל אין לה צידוק כלכלי, וגם השוק לא מקבל את הטענה הזו.
מה ניתן, אם כן, לעשות? אנו בבנק ישראל מופקדים על המדיניות המוניטרית ועל יציבות המערכת הפיננסית. המדיניות המוניטרית, כידוע, נקבעת כיום על ידי ועדה מוניטרית. חברי הועדה שנבחרו מקרב הציבור הם עצמאים מאוד בדעותיהם. אף על פי כן, אם עליי לנחש מה הועדה המוניטרית תעשה, אני מנחש שהיא תפעל כפי שדורש ממנה החוק – היא תנקוט במדיניות שתשמור על יציבות מחירים, וכל עוד זו נשמרת, הועדה תתמוך בצמיחת המשק, בהגברת התעסוקה, וגם בצמצום הפערים החברתיים – אם כי אנו הבנק המרכזי היחיד בעולם שהמחוקק קבע עבורו יעד כזה. השבוע קיבלנו החלטה שהיא עקבית עם השגת יעדים אלו. ואולם, המדיניות המוניטרית לא יכולה לשמר ריבית נמוכה כאשר המדיניות הפיסקלית מרחיבה מדי. מדיניות כזו תגרום רק לאינפלציה ולאי יציבות כלכלית. אני לא סבור שהועדה המוניטרית תוכל לשמור על מדיניות ריבית ברמה הנוכחית אם המדיניות הפיסקלית לא תתכנס למסלול בר קיימא.
מבחינת המערכת הפיננסית, אנו יודעים שמיתון שמלווה במשבר פיננסי הוא תמיד עמוק יותר, ארוך יותר וחריף יותר מאשר מיתון שאינו מלווה במשבר כזה. לכן אסור לנו לאפשר למשבר פיננסי להתרחש. הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל יעשה כל שביכולתו כדי לשמור על יציבות המערכת הבנקאית, כפי שכבר עשה בעבר.
ישנם הטוענים שהמשק סובל ממחנק אשראי. מסתבר שהתלונות על כך הן בעיקר בקרב העסקים הקטנים והבינוניים, ובענף הנדל"ן. אני שמח על כך שהבנקים משיקים תכניות להרחבת אשראי לעסקים קטנים. לגבי חברות הנדל"ן, אני מבקש להזכיר שרוב המשברים הפיננסיים בהיסטוריה התחילו מענף הנדל"ן. קצב התחלות הבנייה בישראל גדל מאוד בשנים האחרונות, ולכן היצע הדירות גדל והמחיר אמור לרדת. בינתיים איננו רואים את המחירים יורדים. הקבלנים מעדיפים למכור את הדירות במחיר גבוה. אם האשראי לענף הנדל"ן יגדל, הרי שהקבלנים לא ירצו למכור את הדירות משום שהם יעדיפו להמתין לעליית מחירים. איננו רוצים שזה יקרה. לכן ישנו איזון עדין מאוד של קצב הגידול באשראי לנדל"ן, שמצד אחד יאפשר לבנייה להימשך, יעודד מכירת דירות על ידי הקבלנים ויפעל להורדת מחירי הדירות. אני מקווה שנשמור על איזון זה.
ועדת בכר עשתה מהפיכה במערכת הפיננסית הישראלית, שבין השאר הביאה ליצירת שוק אג"ח שהגיעה לסדר גודל של 50% מהאשראי למגזר העיסקי. בדרך, חברות גדולות הצליחו לקבל אשראי מאוד ממונף, ופעמיים הם כבר היוו איום על המערכת הפיננסית. עלינו לטפל באיום זה.
כשאנו אומרים שעל המערכת הפיננסית להיות איתנה ויציבה ולכן רווחית, אין פירושו של דבר שאנו נותנים רשיון לבנקים לעשות ככל העולה על רוחם. על הבנקים להאזין ללקוחות שלהם, להתחרות, ולספק ללקוחות שירותים בנקאיים במחירים סבירים. אם הם לא יעשו זאת, הסביבה הרגולטורית תשתנה באופן משמעותי. לא ניתן להמשיך במצב הנוכחי, שבו בנק ישראל תומך ביציבות הבנקים, ודבר זה נתפס כמדיניות שמאפשרת דמי ניהול שקשה מאוד להבין ולהסכים איתם, וגם תופעות אחרות.
אחזור למה שצריך לעשות מבחינת המדיניות הפיסקלית. עלינו לנקוט במדיניות פיסקלית שתחזק את איתנות המשק ותאפשר לנו, כמו ב-2008, לעבור את התקופה הקרובה ללא פגיעה משמעותית בכלכלה. המצב הפיסקלי היום פחות טוב מזה שהיה ב-2008, והתכניות של הממשלה נכון לעכשיו אינן מספיקות כדי להתמודד עם אתגר כזה. ב-2009 ראינו גידול בגירעון מבלי שהממשלה נקטה בצעדי הרחבה, רק כתוצאה מהירידה בשיעורי ההכנסות עקב המיתון. אם יקרה שוב דבר בסדר גודל כזה, נגיע לגירעון של 7-8% מהתוצר. זה דבר שלא נוכל להתמודד איתו. בפעם הקודמת שעמדנו בפני מצב כזה, ב-2002-2003, נאלצנו לבקש את עזרת הדוד העשיר. הדוד הזה קצת פחות עשיר בימים אלו, ומבלי קשר למצבו, אני סבור שמדינה ריבונית צריכה להיות מסוגלת לעמוד בזכות עצמה ולא לבנות על דודים עשירים.
יש הטוענים שאין הבדל בין 2.5 ל-3% גירעון. עלינו להבין, שכך בדיוק הגענו בעבר לשיעורי איפלציה גבוהים – מ-2.5% עוברים ל-3%, וזה לא כל כך נורא לעלות ל-4%, ומכאן הנתיב ברור. התכנית נכון לעכשיו, אם אני מבין אותה נכון, היא לעמוד על גירעון של כ-3% או מעט למטה מכך בשלוש השנים הקרובות. אולם אם יהיה מיתון, המייצבים האוטומטים יביאו לכך שהגירעון יהיה גדול בהרבה. כאמור, לא נוכל לעמוד בכך. אנו מצויים כעת בנקודת מפנה. המדיניות הכלכלית שקבעה ממשלת שרון-נתניהו בשנים 2003-2004, שבהמשך התמידה בה גם ממשלת אולמרט, הביאה את המשק הישראלי למצב מאוד איתן, וזאת מבלי להיכנס לכך שלכל אזרח יכולות להיות דעות שונות לגבי סדרי העדיפויות שקבעו הממשלות. אם לא ננקוט במדיניות אחראית אנו עלולים להגיע למצב של המשק הצולע של סוף שנות השבעים שהביא אותנו לעשור האבוד.
עלינו להבין שלא נוכל לעמוד בכל ההוצאות שנגזרות מהטייס האוטומטי. ישנה עלייה גבוהה בהוצאות המתוכננות, גם בהוצאות הבטחוניות, אותן כדאי יהיה לפזר לאורך זמן במידת האפשר. עלינו לזכור שבסופו של דבר המערכת הפוליטית היא זו שצריכה לקבוע את סדר העדיפויות של החברה. גם אם יש לנו טענות לגבי המבנה של המערכת הפוליטית, הרי שכבר נכשלנו פעם אחת בניסיון לעשות בה רפורמה, ועלינו להיות זהירים מאוד ברפורמות כאלו. העובדה ששר האוצר מוכן לשבת כאן והוא מביע עניין בדברים שנאמרים בכנס כזה היא ראויה לציון.
עלינו, אם כן, לקבוע את הגירעון ברמה של 2.5% מהתמ"ג. למה דווקא 2.5%? משום שאז נשדר מסר שהתקציב נמצא בשליטה, ושאנו מתכוונים להתנהל כמדינה אחראית ומסודרת כמו פינלנד, ולא כמו המדינות היותר חלשות באירופה. עלינו להציג תקציב ריאליסטי שישכנע את השווקים, וגם את האזרחים, שיש לנו כוונה להמשיך לשמור על איתנותו של המשק גם בשנים הבאות. איתנות זו היא גורם לא פחות חשוב לשגשוג ולצמיחה של המדינה מאשר האיתנות הצבאית. אנו נמצאים, כאמור, בנקודת מפנה קריטית, ועלינו לנקוט בצעדים הנדרשים כדי לשמור על ההישגים המרשימים של המשק הישראלי בשנים האחרונות.